חנוואי ואח' נ' סהר חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובעת 1 כפאח חנאווי ילידת 1973, התובע 2 ברקאט חנאווי קטין יליד 1996 והתובעת 3 עיישה חנאווי קטינה ילידת 1981 (אם ושני ילדיה) נפגעו בתאונת דרכים ביום 21.6.2002.

התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן:"חוק הפלת"ד).

אין מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי.

אין מחלוקת לגבי נסיבות ארוע התאונה, שלושת התובעים נסעו ברכב אשר נפגע מאחור והחל לעלות באש, חולצו מהרכב הבוער על ידי קרוב משפחה והועברו לטיפול רפואי.

בעניינה של התובעת 1 הגיעו הצדדים להסדר פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 6.1.10.

המחלוקת הינה בענין גובה הנזק בתביעת הקטינים.

2.התובע 2 ברקאט חנאווי:

בית המשפט מינה מומחה רפואי בתחום נוירולוגית ילדים ומומחית רפואית בתחום פסיכיאטרית ילדים, אשר בדקו את התובע, הגישו חוות דעת, קבעו 10% נכות זמנית למשך שנה מיום אירוע התאונה ומעבר לכך, נקבע כי: "כיום אין נכות צמיתה כלשהי הקשורה לתאונה".

3.התובעת 3 עיישה חנאווי:

מומחה רפואי בתחום נירולוגיית הילדים, קבע נכות זמנית של 10% למשך שלוש, ארבע שנים ובחוות דעת משלימה קבע 5% נכות צמיתה, לפי סעיף 34 (א) (ב) בהתאמה.

4.המומחה הרפואי בתחום נוירולוגית ילדים, ד"ר נתן גינות, זומן על ידי ב"כ התובעים לחקירה נגדית על חוות הדעת שהוגשו, כאשר מגמת החקירה היתה הצגת המגבלות שנותרו כתוצאה מהתאונה על רקע הפגיעות, הטיפולים הממושכים והשלכותיהם, לגבי כל אחד מהקטינים בהתאמה.

5.התובע 2 ברקאט חנאווי היה כבן 5 ו– 10 חודשים בעת ארוע התאונה. בהתאם לתעודת חדר מיון של בית החולים "הלל יפה" בחדרה, נחבל בראשו ללא איבוד הכרה, בדיקה נירולוגית תקינה, שוחרר להמשך מעקב.

התובע 2 נבדק על ידי ד"ר גינות (נוירולוג ילדים) אשר סקר באופן מפורט וממצה את התעוד, התלונות והממצאים עד למועד הבדיקה בחוות הדעת הזמנית מיום 16.4.06 – וקבע כי לא היתה עדות לחבלה ישירה בראש ו/או ממצא נירולוגי בתעוד הסמוך לתאונה וכי בעקבותיה החלו תלונות על כאבי ראש וצוואר, פחדים, חוסר ריכוז, עצבנות והתפרצויות כעס.

בנסיבות, לא ניתן היה לאבחן פגיעה פוסט טראומתית, בין השאר בגין קיומם של גורמי סיכון התפתחותיים להפרעת קשב וקושי חברתי קודם לתאונה, כמו גם אפשרות קיומו של מרכיב תורשתי והשפעה סביבתית.

על מנת להחליט אם אכן היתה הפרעה פוסט טראומתית התבקשה חוות דעת פסיכיאטרית.

מומחית פסיכיאטרית מטעם ביהמ"ש, ד"ר סילבנה פניג קבעה בחוות הדעת מיום 2.1.09 כי בתאונה לא היתה פגיעה גופנית קשה, אך התובע נחשף לחוסר האונים של ההורים ואובחן שינוי בהתנהגות בשנה האחרונה לאחר התאונה (פחדים, בעיות שינה), אשר הלכו ופחתו בעוצמתם.

כיום עיקר התלונות מתייחסות לאי שקט, פסיכומטורי, בעיות קשב וחוסר תפקוד לימודי ואין המדובר בהפרעה פוסט טראומתית.

חוות דעת משלימה של המומחה הרפואי הנוירולוגי מיום 23.6.09 קובעת, לאחר קבלת מימצאי חוות הדעת הפסיכיאטרית, כי לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה.

המומחה שב וסוקר את תולדות האירוע מאז הפגיעה, התלונות על כאבי הראש אשר חלפו והתלונה של הפרעת קשב, אשר לגביה התלבט ולאחר קבלת ממצאי המומחית הפסיכיאטרית לפיהם אין תסמינים של פוסט טראומה, שלל קשר סיבתי וקבע: "לכן, בשל קיום סימנים שיכולים להתאים להפרעת קשב כבר קודם לתאונה והשפעה של הסביבה (קשיי התארגנות של המשפחה, אם דיכאונית ואב שלגביו חשד משמעותי שסובל מתסמונת פוסטראומטית) יחד עם העדר מנגנון ביולוגי שיסביר הופעת הפרעת קשב לאחר התאונה, נראה לי שאין קשר סיבתי בין הפרעת הקשר ממנה סובל התובע לבין מעורבתו בתאונה".